ניתן לשרטט את מערכת היחסים בין הנאמן לבין איגרות החוב , בין החברה המנפיקה למשקיעים , ובינם לבין הנאמן , כדלקמן : א . מערכת היחסים בין הנאמן לבין איגרות החוב ( הנכס ) : לנאמן בעלות על איגרות החוב ועל השעבוד ( אם קיים רישום לטובתו ) . ב . מערכת היחסים בין החברה המנפיקה לבין הנאמן : קיים קשר חוזי באמצעות שטר הנאמנות . לפיכך , יחולו על הקשר הזה חוקי החוזים כחוקים בעלי תחולה כללית . אולם , מאחר ששטר הנאמנות הוא מסמך בעל אופי מיוחד , יחולו עליו גם חוק הנאמנות וחוק ניירות ערך , אם מדובר בהנפקה לציבור . ג . מערכת היחסים בין חברה המנפיקה לבין המשקיעים ( בעלי תעודות ההתחייבות ומחזיקי איגרות החוב ) : אין קשר חוזי ישיר , אלא קשר חוזי באמצעות שטר הנאמנות , שמהווה חוזה להנאתם . לכן , מתעוררת השאלה , האם ניתן לראות במשקיעים מוטבים במובנו של סעיף 43 לחוק החוזים ( חלק כללי ) , שעניינו חוזה לטובת צד שלישי : " חיוב שהתחייב אדם בחוזה לטובת מי שאינו צד לחוזה ( להלן – המוטב ) מקנה למוטב את הזכות לדרוש את קיום החיוב , אם משתמעת מן החוזה כוונה להקנות לו זכות זו " . היו מי שהביעו ספק אם ניתן להקנות למחזיקים בא...
אל הספר