חברות מנצלות את יכולתן לממן חברה באמצעות גיוס הון זר , שכן יתרונותיו הם ברורים : ההון הזר ניתן להנפקה בריבית ששערה נמוך מהתשואה הצפויה על המניות , ודבר זה ריכז את הרווחים בידיהם של מספר קטן של משקיעים . באנגליה של המאה ה – 81 פותח מסמך משפטי שנקרא . bond ה – bond היה סוג של הלוואה קצרת – מועד , שאפשר היה להחזירה תוך תקופה עד ששה חודשים , ולאחר מכן לחדשה ולהופכה להלוואה לטווח רחוק . יתרונה היה בכך שניתן היה לנהל כל פעם מחדש משא ומתן על גובה הריבית שתשולם . בדרך כלל הוארכה תקופת המילווה , או שהחליפו את הבונדס בהנפקה חדשה של בונדס . הבונד , ראוי לציין , היה נייר ערך לא מובטח בשעבוד . לקראת המחצית השנייה של המאה ה – 81 החלו החברות להנפיק , debentures שהיו חוזי הלוואה מובטחים בשעבוד על נכס החברה . השעבוד לבש בתחילה צורה של שעבוד על נכס מסוים , אך השתכלל לכדי שעבוד אשר " צף " מעל כל נכסי החברה ולא התגבש עליהם , כדי להקל על המשך מהלך העסקים השוטף . לקראת סוף המאה ה – 91 הסתבר , כי הנפקת חוזי ההלוואה היוותה הצלחה פיננסית , ומספר המשקיעים שהתעניינו בסוג כזה של השקעה הלך וגדל . הבעיה הייתה השעבו...
אל הספר