מרשם בעלי המניות מהווה ראיה לכאורה לנכונות הרשום בו , על פי סעיף 331 לחוק . מכוחו של המרשם רשאי בעל המניות לקבל תעודה המעידה על בעלותו במניה , כאמור בסעיף 178 ( א ) . עוצמתו של הרישום נדונה עוד קודם חקיקת חוק החברות בעניין זכרון שושנה . שם ביצע בעל המניות עסקאות נוגדות , והתחייב למכור את מניותיו לשני רוכשים שונים , אך העברת המניות טרם נרשמה על שמו של אף אחד מן הרוכשים . התברר , כי הרוכש הראשון שילם את מלוא התמורה עבור המניות , והרוכש השני – לפחות מחציתה . מכירת מניות כמוה כמכירת מיטלטלין , וחלים עליה דיני המיטלטלין . על פי חוק המיטלטלין , תשל " א – 9711 , בעסקאות נוגדות גוברת זכותו של הקונה השני אם הוא התקשר בעסקה וקיבל את המיטלטלין או את הזכות בתום לב ובתמורה . שם נקבע , כי מטרתה של העברת מניות היא להקנות לנעבר את הזכות להיות בעל מניות בחברה על ידי רישומו במרשם בעלי המניות . לפיכך , כל עוד לא נרשם במרשם בעלי המניות , אין לראותו כבעל מניות בחברה , וממילא ברי שהעברת הזכות טרם הושלמה . לכן , הרוכש הראשון זכה כאן במניות . בכל מקרה של סתירה בין הרשום במרשם בעלי המניות לבין תעודת מניה , ערכ...
אל הספר