מדיניות חלוקת דיבידנד עשוייה להיות מושפעת מפרופיל בעלי המניות וממבנה השליטה . ריכוז אחזקות בידי מיעוט בעלי מניות , לעומת פיזור אחזקות בידי מספר רב של בעלי מניות המחזיקים בשבריר אחוזים , עשוי להטות את הכף בעת עיצוב מדיניות הדיבידנד . לכך התייחסו שפרד וסקוט במאמרם . לשיטתם , השליטה היא חרב דו – כיוונית בהשפעתה על מדיניות הדיבידנד . מצד אחד , כאשר קבוצת בעלי מניות מחזיקה ללא עוררין במוקדי השליטה בחברה , צפויה מדיניות דיבידנד חסכונית , והנטייה במקרה כזה תהיה לממן את תוכניות ההתרחבות של הפירמה באמצעות קרנות פנימיות . מצד אחר , במצב שאחיזתם של בעלי המניות בשליטה אינה חזקה דיה , וקיים איום מצד קבוצה חיצונית החפצה ליטול לידיה את השלטון , מדיניות הדיבידנד שיפגינו הדירקטורים עשויה להיות נדיבה במטרה לשאת חן בעיני בעלי המניות הנוכחים כדי שלא ימכרו את מניותיהם . סוארי , ברקת וגבעולי מצטטים מחקר שערכה חוקרת אמריקאית , ובו ערכה השוואה לגבי מדיניות הדיבידנד בין השוק בארצות הברית לבין זה של הונג קונג . על פי מחקרה , C . W . hepherdS and B . F . cottS " Corporate Dividend Policy : Some Legal and lFinanc...
אל הספר