כדי לבדוק גורמים במדיניות חלוקת דיבידנד יש לעמוד על הקשר בין קיומם של רווחים לבין דיבידנדים . על פי אסכולה אחת , רווחים עתידיים הם הגורם המכריע ביכולתה של החברה לחלק דיבידנדים . על פי אסכולה זו , אין להפריד בין הערכת כושר עתידי של חברה להפקת רווחים לבין יכולת צפויה לתשלום דיבידנדים , מכיוון שרווחים הם מקור הדיבידנדים . מאחר שיש להתחשב בשיעור חלוקת הדיבידנד ( יחס שמירת הרווחים ) בעת אומדן הגידול ברווחים , הרי השערת יכולת חלוקת הדיבידנד של החברה היא חלק אינטגרלי של הערכה זהירה ויסודית לגבי כושר רווחיותה של החברה . האסכולה השנייה מדגישה את חוסר הדיוק הטכני של ההנחה , כי רווחים הם מקור לחלוקת דיבידנד . היות שדיבידנד במזומן יש לשלם בכסף מזומן , לעומת רווחים שאינם מדווחים במונחים של מזומנים , הרי רווחים אינם יכולים לשמש מקור לחלוקת דיבידנדים . לדוגמה , יכול שחברה תדווח בשנה מסוימת על רווחים גבוהים במיוחד בעקבות מכירות גבוהות במיוחד , אולם אם רובן בוצעו באשראי , הם לא יתרמו להיקף המזומנים שבידי החברה . לעומת זאת , בשנה שלאחריה עשוי להיווצר מצב שהמכירות והרווחים יהיו בירידה , אולם אם החייבים ה...
אל הספר