משמעותה המקובלת של חלוקת דיבידנדים היא חלוקת רווחי החברה לבעלי המניות באופן יחסי לאחזקותיהם . על פי סעיף 306 ( א ) לחוק , לבעל מניה הזכות לקבל דיבידנד . 78 להגדרתה של חברה – בת מפנה המחוקק לחוק ניירות ערך , שם היא מוגדרת כדלקמן : " חברה אשר חברה אחרת מחזיקה בחמישים אחוזים או יותר מן הערך הנקוב של הון המניות המוצא שלה או מכוח ההצבעה שבה או רשאית למנות מחצית או יותר מהדירקטורים או את המנהל הכללי שלה " . אם החליטה על כך החברה . דרך ניסוח של זכות זו עשויה להתפרש כאילו , בכפוף להחלטת החברה על חלוקה , כל מניה מזכה את בעליה בדיבידנד . יש לציין כאן שני סייגים : האחד , מאחר שעל פי סעיף 852 לחוק קיים חופש גיוון וניתן להנפיק גם מניות שלא זכאיות לדיבידנד , אין לפרש סעיף זה כאמור לעיל , ויש להעניק לו משמעות גמישה הקוראת לתוכו הוראה שעל פיה כל בעל מניה , אשר באגד הזכויות שהיא מקנה כלולה גם הזכות לדיבידנד , זכאי לקבלו בכפוף להחלטת חלוקה של החברה . השני , על פי סעיף 306 ( ב ) , כל חלוקה כפופה לקביעה אחרת בתקנון ; ולכן , אם התקנון מטיל מגבלות נוספות על החלוקה , הן תצטרפנה לסייג הקודם . הקשר שבין החברה ...
אל הספר