3.48 חלוקת דיבידנדים בחוק האנגלי

כללי חלוקת הדיבידנד האנגליים שואפים להתמודד עם הסיכון , שהדירקטורים ובעלי המניות ינסו ליצור רווחים פיקטיביים על מנת להגדיל את היקף הדיבידנדים העומדים לחלוקה , יחלקו לבעלי המניות את נכסי החברה , ובכך ירוקנו את קופת החברה למגינת לבם של הנושים שימצאו קרן ריקה בעת פירוק . קודם לחוק האנגלי של 1980 הוגדרו כל כללי חלוקת הדיבידנד בפסיקה האנגלית . ככלל , נאסר על תשלום דיבידנד מתוך הון , אך פרט לכך היו הכללים שאמורים היו להגדירו מעורפלים ולא ברורים . כך לדוגמה נקבע , כי ניתן לחלק דיבידנדים מרווחים שוטפים , למרות קיומם של הפסדים שוטפים בשנים קודמות , או כי ניתן לחלק דיבידנדים מרווח הון בלתי – ממומש שנוצר בעקבות שיערוך . אך החוק האנגלי משנת 9801 שינה את כל התמונה , והוראותיו נקלטו בחוק החברות האנגלי . 1985 באופן עקרוני , החוק האנגלי מאפשר חלוקת דיבידנדים רק מרווחים בני – חלוקה כפי שהוגדרו בחוק . משמעותה של חלוקה על פי החוק האנגלי היא כל העברת נכסים לבעלי המניות במזומנים או בדרך אחרת , פרט למצבים הבאים : הנפקת מניות כמניות הטבה ; פדיון מניות או רכישת מניות עצמית מתוך ההון או מתוך רווחים לא ממומשים ...  אל הספר