במהלך פעילות להקמתה של חברה , וכדי לאפשר את תחילת פעילותה , כורת היזם , בשמה , הסכמים עם צדדים שלישיים . חוזים אלו נקראים " חוזים מיקדמיים " , מאחר שהם קודמים להקמתה של החברה . חוזים אלו יוצרים שתי מערכות יחסים : האחת היא בין החברה שבייסוד ולאחר שנוסדה לבין הצד השלישי , והשנייה היא בין החברה שבייסוד ולאחר שנוסדה לבין היזם . חוזים אלו , שנחתמו כאשר החברה טרם יצאה לאוויר העולם , מעוררים את בעיית חיובה בדיעבד : כיצד ומדוע צריך יהיה להעמיס על החברה חבויות שנעשו בשמה טרם נוסדה ? האם אין בכך כפייה שלא לצורך ? האם אין זה מן הראוי לאפשר לחברה , שזה עתה קמה , בחירה רצונית בין אלטרנטיבות ? סוגיה זו העסיקה את המשפטנים מזה זמן , ומצאה לה פתרון בסעיף 6 ) ג ( לחוק השליחות . סעיף זה קבע , כי " תאגיד יכול לאשר פעולה שנעשתה למענו לפני היווסדו ויחולו הוראות סעיף זה " . על פי אותו סעיף מוענק לחברה הכוח לאשרר פעולה שנעשתה עבורה לפני שנוסדה , אם האורגנים שלה חפצו בכך . לפיכך , אם החברה , באמצעות הגופים המוסמכים , בחרה לאשר פעולה שנעשתה בשמה לפני היווסדה , הסעיף קובע כי " אישרור בדיעבד – כהרשאה מלכתחילה " ....
אל הספר