החוק קובע , כי תקנון החברה יפרט את מטרותיה . בסעיף 32 לחוק נאמר , שהחברה יכולה לבחור את אחת משלוש האפשרויות הבאות להגדיר את מטרות החברה : לעסוק בכל עיסוק חוקי ; לעסוק בכל עיסוק חוקי למעט בסוגי עיסוקים שפורטו בתקנון ; לעסוק בסוגי עיסוקים שפורטו בתקנון . שלוש אפשרויות אלו מקיפות למעשה את כל הברירות שקיימות לשם פירוט מטרות החברה . הצורך לכלול מטרות בתקנון מעורר בעיות . החברה הרשומה הרי מוכרת כאישיות משפטית בעלת כשרות כמו זו של אדם טבעי . כשם שאדם אינו מצהיר מראש על כוונות השקעתו , כך גם חברה . אולם , גישה זו היא מודרנית יחסית . התפיסה ששררה במדינות העולם האנגלו – סקסי במשך המאות ה – 18 וה – 19 ועד מחצית המאה ה – 20 הייתה , כי ראוי לצמצם את פעילות החברה רק למסגרת המטרות שקיבלה על עצמה . היו לכך מספר טעמים . ראשית , הגנה על ציבור המשקיעים בחברה כדי שיידעו לבטח את טווח פעילותה ואת סוג העסקים שהיא מנהלת . שנית , הגנה על הנושים , שיוכלו לכוון בייתר יעילות את השקעותיהם . דיווח על היקף הכוחות והסמכויות של החברה ישפר את הביטחון שרכושה של החברה , המשמש ערובה לכספם , לא יבוזבז לפעולות שמחוץ לטווח ה...
אל הספר