חוק החברות יוצא מנקודת מוצא עקרונית , כי התקנון הוא חוזה בין החברה ובעלי מניותיה ובינם לבין עצמם ) סעיף . ) 17 הצדדים לחוזה הזה הם החברה וכל אחד מבעלי המניות . היחסים החוזיים הנובעים מהתקנון משתרעים על היחסים שבין בעל מניה לבין החברה , וכן על היחסים שבין בעלי המניות לבין עצמם . מנ ין הצורך לאפיין את אופיו של התקנון ? מדוע יש להגדיר את מיונו המשפטי ? חברה היא מרכז שמגלם התקשרויות רצוניות בין כל קבוצות בעלי העניין הקשורות עמו . כדי לאפשר תקשורת תקינה בין הקבוצות הללו ובין חברי הקבוצה בינן לבין עצמן , יש לקבוע כללים שיחייבו את כל הקשורים עם החברה . הכללים גלומים במסמך היסוד שעיצבו המתאגדים קודם שהתאגדה החברה . כפי שראינו , כולל מסמך יסוד זה הוראות חובה שמספרן מצומצם , והוא יכול גם לכלול הוראות רשות . בקיצור , זהו מסמך משפטי אשר קובע הסדרים המחייבים את הצדדים שמתקשרים עם החברה . והשאלה היא : מהו הדין שחל על הוראותיו של מסמך זה ? במשך שנים רבות הייתה מחלוקת באשר לאופיים של מסמכי היסוד , שכאמור עד חקיקתו של חוק החברות החדש כללו הן תזכיר והן תקנון . דעת הרוב הייתה , כי מדובר 195 במסמכים בעלי ...
אל הספר