בעלי המניות מלהשקיע בחברות אשר לא דאגו לבטח עצמן מפני תביעות נזיקיות . לא רק שתהיה בכך תועלת חברתית כיוון שיגדל תמריץ החברה לדאוג לביטוח הולם , אלא שבעקבות הביטוח יקטן הסיכוי להטלת האחריות הישירה על בעלי המניות . אפסותו של סיכון כזה מבטלת , לדעתו של ליברון , את החשש מפני פגיעה ביעילותו של שוק ניירות הערך . הנסמן וקרקמן שיכללו את תוקפה של תיאוריה זו כאשר הציעו , כי אחריותו של כל בעל מניות כלפי נושים נזיקיים תיקבע על בסיס יחסי ) , ) pro - rata כך שחשיפתם לתביעות נזיקיות תיקבע בהתאם לחלקם היחסי באחזקות החברה , וזאת במקום אחריות ביחד ולחוד כפי שמציע ליברון . בכך תשתנה למעשה אחריותם של בעלי המניות מאחריות בלתי – מוגבלת לאחריות אישית . נמחיש את השוני שייווצר באמצעות הדוגמה הבאה : משקיע עשיר מחזיק ב – % 5 של חברה בעלת מלון , ויתרת הונה נמצאת בידיהם של שני מלונאים ותיקים . פורצת שריפה שגורמת נזק בהיקף גבוה מהרבה מיכולת הפרעון של החברה – 200 מיליון דולר . במשטר של אחריות בלתי – מוגבלת , כאשר האחריות של בעלי המניות היא ביחד ולחוד , עלול המשקיע העשיר להיות אחראי לתשלום כל הסכום , בעוד שבמשטר של א...
אל הספר