הקטגוריה הזאת מקיימת את הדוקטרינה הקלאסית של הרמת מסך , שמכוחה נוצרת יריבות ישירה בין נושי החברה לבין בעלי מניותיה . משמעותה היא התעלמות מן האישיות המשפטית של החברה , והטלת עול חובות החברה , אך גם זכויותיה , במישרין על בעלי המניות . אולם , המחוקק מסייג את השימוש בסנקציה זו כאשר הוא קובע בסעיף 6 ) א ( סיפא , כי הרמת מסך לשם ייחוס חובות החברה לבעל מניה בה תיעשה בשים לב ליכולת החברה לפרוע את חובותיה . במילים אחרות , כושר פרעונה של החברה ישמש שיקול בביצוע הרמת המסך : אם החברה היא כשרת – פרעון , עדיף יהיה להשתמש בנכסיה של החברה לשם פרעון החובות ; אך במצב שבו היא חדלת – פרעון , בנסיבות המתאימות , ישמשו בעלי המניות כערֵבים לפרעון חובות החברה . אלו הם תנאי הרמת המסך הממשית כפי שנקבעו בסעיף 6 ) א ( ו –) ב ( לחוק : ) 1 ( בית משפט רשאי לייחס חוב של חברה לבעל מניה בה אם מצא כי בנסיבות העניין צודק ונכון לעשות כן , במקרים החריגים שבהם השימוש באישיות המשפטית הנפרדת נעשה באחד מאלה : ) א ( באופן שיש בו כדי להונות אדם או לקפח נושה של החברה ; ) ב ( באופן הפוגע בתכלית החברה ותוך נטילת סיכון בלתי סביר ב...
אל הספר