במדינת ישראל , חופש ההתאגדות הוא מעיקרי המשטר הדמוקרטי ואחת מזכויות היסוד של האזרח , והוא זכה להכרה ככזה בפסיקתו של בית המשפט העליון . בשורה ארוכה של פסקי דין הלכה והתחזקה ההכרה בחופש ההתאגדות , הן כזכות יסוד של האזרח והן כזכות המבטאת את יישומו המעשי של משטר דמוקרטי . לעומת זאת , הטיפול החקיקתי בזכות ההתאגדות היה מהוסס . אמנם , מקובל היה לכלול את חופש ההתאגדות כחלק מאגד חירויות אדם יסודיות הכלולות בחוקה של מדינה . מובן שחוקה אינה ערובה להבטחת החירויות הללו , והניסיון מראה כי חוקות של מדינות קומוניסטיות הותירו את הוראות החוקה כאותיות מתות . לעומת זאת , במשטר דמוקרטי מקילים קיומה של חוקה ושיריונן של הוראות כאלו בה על שמירת מעמדן של חירויות אלו וביצורן . מיקומן של זכויות אדם בחוקה לא רק מלמד על מעמדן העליון , אלא אף מחזק את ההגנה עליהן מפני פגיעה שרירותית על ידי . 6 פ ' להב " על חופש הביטוי בפסיקת בית המשפט העליון " משפטים ז ) תשל " ז ( , 415 , 375 וכן : השופט גולדברג בבג " צ 507 / 85 תמימי נ ' שר הבטחון , פ " ד מא ) . 59 , 57 ) 4 7 הרשות המבצעת . מעמדה העליון של החוקה בא לידי ביטוי באיסו...
אל הספר