בחלק הראשון של הספר ראינו שבספרות המקראית ובספרות חז " ל הייתה מחלוקת קשה בשאלת המשטר המדיני העדיף לעם ישראל , והדיון התמקד בשאלת טיבה של המלוכה , שהייתה המשטר המדיני המקובל באומות העולם בימים ההם . ההסתייגויות הקשות מן המלוכה התבססו על שני טיעונים מרכזיים . ראשית הטיעון התאולוגי : בקשת המלוכה הארצית מהווה מרד נגד מלכות שמיים ושאיפה ללכת בדרכי אומות העולם הנגועות בעבודה זרה ; הציות למלך הארצי נחשב כביטוי של עבודת אלילים . שנית , הטיעון הפוליטי האמפירי : משום ריכוז הסמכויות האופייני לה , ובהתחשב בנטיות הטבע האנושי , המלוכה מטבעה מועדת להידרדר לעריצות . עם זאת , למרות ההסתייגויות מלכתחילה , כפי שהן מופיעות בפרשת במלוא חריפותן ב " משפט המלך" ( שמואל א , ח ) , והביקורת הנבואית הקשה , העקיבה והמתמשכת על המלוכה ועוולותיה , היא הייתה המשטר המקובל בעם ישראל בתקופת הבית הראשון והבית השני . גם חז " ל , עם כל הסתייגויותיהם וחששותיהם , קבעו בסופו של דבר את המלוכה לנורמה ההלכתית המחייבת בישראל . אפילו המשיח מתואר בעקיבות בדמות מלך , מי שיחדש את הזוהר של מלכות דוד ושלמה . וכך גם המשיחיות נעשתה נגועה...
אל הספר