3. מן הייאוש אל התקווה ומן התחינה אל ההודיה

אכן , יסודות מובהקים של ליטורגיקה מצויים בחלקיו השונים של המזמור , במיוחד בפסוקים שיש בהם קישור בין המצבים הקיצוניים : " ואתה קדוש יושב תהלות ישראל . בך בטחו אבתינו בטחו ותפלטמו . אליך זעקו ונמלטו בך בטחו ולא בושו " ( פס ' ד › ו ) . חזרות מעין אלו הן סימן היכר מובהק לתפילה הטקסית . החזרה על " בטחו" אינה רק בגדר מילה מנחה המסמנת את עיקר הרעיון – זוהי חזרה המצמצמת את המרחק בין המצוי לרצוי באמצעות הזכרת הביטחון ( " בטח " ) . בשלביו השונים של אזכור העבר , נעשית נוכחותו של ביטחון זה מוחשית והופכת את העבר להווה . אף יש בחזרה זו מעין התקדמות הדרגתית של צעד או של שני צעדים קדימה – וצעד לאחור , דבר הממחיש את הצמצום ההדרגתי בין המצב בהווה למצב המבוקש . ניסוח כזה יש בו מן המכניזם של הפעולה המאגית , ואפשר לזהותו , במידה זו או אחרת , בתפילות בקשה רבות . לפיכך , אף הביטוי שבהמשך " יפלטהו " – עדיף לראותו כמענה חיובי לעתירה , היינו כסגירת מעגל שבה חוזרת ההיענות מן העבר ( " ותפלטמו " ) – בהבטחה לעתיד . סוגיה נוספת הדורשת הבהרה היא פירושם של פס ' ל › לא : " אכלו וישתחוו כל דשני ארץ , לפניו יכרעו כל יורד...  אל הספר
מוסד ביאליק