חשיפת חווייתו האישית של הדובר מלמדת , שהחוויה הדתית חוצה את קוויה של הגדרת מזמורים על פי סוגות : עצם המהפך שחווה המתפלל יוצר במקרים רבים עימות בין התחינה ובין השבח . חוויית המהפך מכילה ביטוי למצב הנדחה ( המצוקה והייאוש ) ולמצב המבוקש גם יחד . שהרי דברי השבח הם תגובה על מילוי מבוקשו של המתפלל , בעוד התחינה מבטאת עדיין את מצוקתו בהווה . אף הצהרותיהם של המשתתפים בטקס חגיגי הן מעצם מהותן אמרות חכמתיות . ממילא , הגדרתם של מזמורים מסוימים כטקסיים או כחכמתיים בלבד , תפגע באחד המרכיבים המשמעותיים ותסלף את תמונת החוויה . לכן איני נדרש בחיבור זה למזמורים הנחשבים לחכמתיים , שהרי אמרות חכמתיות לכשעצמן אינן כרוכות דווקא בסיטואציה ייחודית מסוימת : הלקחים שבהן אינם קשורים בהכרח למצב אישי מוגדר . מאחר שחיבור זה עניינו בחוויה הדתית לסוגיה , אעמוד על מרכיבים חכמתיים רק במקומות שהלקח הלימודי נובע ישירות מחווייתו הרגשית וההכרתית של המתפלל . גם חוויותיו האישיות של המלך , לאחר שקיבלו משמעויות מטפוריות או אלגוריסטיות , מחייבות ממילא את ההבחנה ביסודות של תחינה או של שבח , המתאימים למצביו המשתנים של כל מתפלל ב...
אל הספר