מביאים את הדוגמאות המאששות אותן . בחקר הספרות , שהאובייקט העומד בו לחקירה הוא טקסט או אוסף של טקסטים , יש לקבוע את הטענות , להגדיר במדויק את תחום תחולתן ואת הבחונים שעליהן הן נסמכות , ורק אחר כך לפנות אל ההדגמה והראיה הנשאבות מן הטקסטים גופם . זה ההליך המקובל והראוי . ואולם בדיוננו זה ברצוני להפוך את הסדר ההגיוני על פיו — לפתוח לא בקביעת התזה ואף לא בהגדרת מושגים ובחונים , אלא דווקא במקבץ דוגמאות שנושא ההתייחסות אליהן יתברר מתוכן . הטעם להיפוך הזה יתפרש בהמשך הדברים . מדובר במקבץ מקיף ) אך לא ממצה ( מכתביו המעטים אך הדחוסים והגבישיים של אורי ניסן גנסין ) היה אפשר להכפיל את מספר הדוגמאות ואולי גם לשלשו , אילו ביקשנו למצות עד תום את כל חומר הראיות הנוגעות לעניין ( — כל כתביו , אבל בעיקר ארבעת הסיפורים שכתב בחמש שנות חייו האחרונות לפני מותו בדמי ימיו בשנת : 1913 " בטרם" ) , ) 1908 " בגנים " ) , ) 1910 " אצל " ) 1912 - 1911 ( ו " קטטה " ) . ) 1912 הסיפורים האלה , מן השלמים והמורכבים בדברי הסיפורת שנכתבו בשפה העברית , הם שדה החפירה העיקרי , שמתוכו ניטלו הדוגמאות החשובות ביותר , הבאות לאייר ...
אל הספר