כל אלה מעידים על כיוון הגותי , שגנסין עצמו נתן לו ניסוח מושגיי פעמים אחדות . למשל , ברסיס שנותר בידינו ממה שהיתה , כנראה , מחברת הגיגים או אפוריזמים נוסח ניטשה : " הפילוסופיה של המקריות סייג למסתוריות . מקרים ממלאים את חללו של עולם , ולעולם לא יחסר המזג בחיי האדם ... היש ברנש חופשי על כך ?! " ) " רסיס " , עמ ' . ) 534 נאמר כאן שהמציאות בנויה ממקרים שהאדם כפוי לשוות להם משמעות סיבתית הגיונית כביכול . את הכפייה הזאת מדמה גנסין במפתיע לכפייה שכופה יצירת אמנות כבירה על האדם : " כשאדם שומע את הסימפוניה התשיעית של איזה בטהובן הלא יכרע לפני רוח האלוהים המרחפת בה ?! " ... לאמור , האמנות היא מעין ניסיון אנושי עילאי לשוות סדר ומשמעות למה שמעיקרו אין בו לא סדר ולא משמעות . כך האמנות " הגדולה " הקלסית ) התשיעית של בטהובן , אולי " מלחמה ושלום " של טולסטוי ( , אבל לא אמנות הסיפור המודרנית , כגון זו של מספרי " תור הכסף " הרוסים , ובוודאי לא אמנות הסיפור של גנסין . זו מכוונת כולה לגלות את מה שכינה אורי צבי גרינברג " הסדק שצריך להיות" גם כשהוא אינו נראה לעין ) " כי קיללני אלוהיי ביתרון חושים והסתכלות ו...
אל הספר