לפני מעט יותר מחמישים שנה , בשנת , 1963 התחלתי לפרסם סדרת מאמרים שנקראה " גנסין אחרי חמישים שנה " . הפרקים הראשונים של הסדרה ראו אור ) בכתב העת " עכשיו " ( במלאות חמישים שנה למותו של אורי ניסן גנסין וכניסיון לקרוא את סיפורי גנסין " מחדש " , לאחר שעיינו בהם מעט או הרבה כמה מטובי המבקרים בני זמנו של הסופר ) דוד פרישמן , יוסף קלוזנר , י "ח ברנר , פישל לחובר , זלמן שניאור , שלמה צמח ( ומבני שני הדורות שבאו אחריהם ) אליעזר שטיינמאן , רחל כצנלסון שז " ר , לאה גולדברג , ישראל זמורה , א " ד שפיר ( . הכנתי את עצמי לקראת כתיבת המסות במשך כחמש עשרה שנים , מיום שקראתי לראשונה את כתביו ומכתביו של גנסין בעודי תלמיד גימנסיה . קריאות חוזרות באו זו אחר זו עד שידעתי בעל פה פרקים שלמים של הסיפורים . כמו כן קראתי כל מה שנכתב עד אז על הסופר , שיצירתו נראתה לי שיאה של הפרוזה העברית המודרנית ; שיא של רכס , שהואר לשעה קלה בקרניים זוהרות שפילשו לעצמן דרך במעבה עננים , ואחר כך , עם פטירתו של הסופר , בן שלושים ושלוש , שב ונבלע בערפל . גנסין נעלם כלעומת שהופיע . על הסיפור הגדול שהעסיק את מחשבתו בשנת חייו האחרונה ...
אל הספר