הערת המתרגם

" הספרות העברית ירשה את המודוס הטרגי מפגישתם של כמה מסופריה ביצירותיהם של ניטשה , ומדיאלוג מודע , או לא מודע , עם יצירות גרמניות " . כך כותבת מיכל דקל בפרק על " הולדת הטרגדיה היהודית במפנה המאה העשרים “ ) . ) 13 לדבריה , מבחינתם של יהודים מזרח אירופים שיכלו לקרוא גרמנית במקור או בתרגום היו כתביהם של ניטשה ושופנהאואר בגדר " כתבי קודש " ) עמ ' . ) 51 בתקופות שונות התקיימו כמובן יחסי גומלין אינטלקטואליים אינטנסיביים בין העברית לבין שפות רבות ) ארמית , יוונית , ערבית , רוסית , יידיש , ועוד ( , אך להלוך ושוב ההגותי בין העברית לבין הגרמנית במפנה המאה העשרים נודעה חשיבות מיוחדת לאותו הרגע שדקל מכנה " המפנה אל הלאומיות " ) 93 ( או “ המפנה אל הטרגדיה " ) עמ ' 15 ( בקרב האינטלקטואלים והסופרים היהודים באירופה . ואכן , המעמד המיוחד שהיה לשפה הגרמנית בקרב הסופרים הציונים המוקדמים הטביע את חותמו גם על ספרה של דקל , בייחוד בפרקים העוסקים בחדירתה של הטרגדיה אל תוך הספרות וההגות העברית בסוף המאה התשע עשרה וראשית המאה העשרים . דקל מביאה בספר הּ ציטוטים מכתביהם הגרמניים של לא מעט סופרים והוגים , יהודים ...  אל הספר