פוליטיות נוגדות — כבר לא התייחסו אליהן בכובד ראש , ושום אידיאולוגיה או אני מאמין לא נחשבו ראויים שיגנו עליהם עד המוות . מושג זה של התבונה היה ללא ספק הומאני יותר , אך בו בזמן גם חלש יותר ממושג האמת הדתי , קל יותר לעיצוב בידיהם של אינטרסים שליטים , נוח יותר להתאמה למציאות כמות שהיא — ובכך עמד למן ההתחלה בסכנת כניעה ל " אי רציונלי " . המונח " תבונה " ציין כעת את נקודת מבטם של מלומדים , מדינאים והומניסטים , שקבעו כי הסכסוכים בתחום הדוקטרינה הדתית הם פחות או יותר חסרי משמעות כשלעצמם , וראו בהם סיסמאות או תכסיסי תעמולה של סיעות פוליטיות שונות . בעיני ההומניסטים לא הייתה כל סתירה בקיומו של עם הכפוף לשלטון אחד , בתוך גבולות נתונים , ובכל זאת מאמין בדתות שונות . לשלטון כזה היו מטרות חילוניות ותו לא . הוא לא נועד , כפי שחשב לותר , להעניש את החיה האנושית ולאלף אותה , אלא ליצור תנאים המעודדים מסחר ותעשייה , לגבש חוק וסדר , להבטיח לאזרחים שלום בתחומי המדינה וביטחון מחוצה לה . בכל הנוגע לאדם היחיד מילאה כעת התבונה אותו התפקיד שמילאה בתחום הפוליטי המדינה הריבונית , שדאגה לרווחת תושביה והתנגדה לפנטי ...
אל הספר