ריבוי הדמויות וגיוונן ביצירה כל אתמולינו מאפשר את הסיכום הבא : . 1 ייתכן שגינצבורג מנהלת דיאלוג סמוי עם סיפורים מן המקרא . . 451 אדוארד סעיד , פרויד והלא אירופאי , רסלינג , תל אביב , , 2003 עמ ' . 15 . 452 שקד מביא זאת כסימן לכתיבה יהודית . ראו פרק שני . . 453 גרשון שקד , זהות , עמ ' . 62 . 454 עמוס פונקנשטיין , תדמית ותודעה הסטורית ביהדות ובסביבתה התרבותית , עם עובד , תל אביב , . 1991 אפשרות זו עולה מפני שבדרך כלל הסיפור שלה מציב ערכים אחרים נוכח הסיפור המקראי . ייתכן שהקישור הקונוטטיבי המודע והלא מודע לסיפור המקראי וההישענות על היצירה הקנונית " מרמזת על כוונה מודעת או לא מודעת של היוצר להעשיר בסיפורו את מאגר הזיכרון הקולקטיבי ולהכליל אותו בקאנון " . ובמובן זה לפנינו ניסיון לשוחח עם זהותה היהודית ולהציב לה אתגרים חדשים , הומניסטיים ופמיניסטיים . כפי שהדגמתי בסיפור הזקנות . . 2 הסיפור המקראי משמש כשפה מיתולוגית - נפשית - ערכית , שבה מדברת התרבות היהודית לדורותיה . כשם שפרויד אימץ את המיתולוגיה היוונית לתיאור שפת הנפש , כך הספרות העברית הקדומה והקנונית היא כלי בידי גינצבורג לתיאור שפת ה...
אל הספר