מוסד הגיור נתפס בעיני רוב היהודים המודרניים כחלק טבעי מהיהדות . אפשר למצוא גרים בכל חלקי החברה היהודית , ורוב הקהילות היהודיות מקדמות אותם בברכה . בארצות - הברית לבדה מתגיירים אלפים בכל שנה . נראה שהמסורת עצמה , בהצהירה שגר הוא " כישראל לכל דבריו " , מקבלת גרים בברכה ואף מזהירה את מי שמצער את הגר שהוא מפר בכך כמה וכמה מצוות לא תעשה , שמספרן יכול להגיע לארבעים ושש . המשנה במסכת בבא מציעא אף אוסרת על יהודי להזכיר לגר שאבותיו היו גויים . למרות היחס החיובי לגרים , לא נזכר בתורה מוסד רשמי של גיור או טקס גיור . ואכן , קריאה זהירה בטקסטים מסורתיים מעלה שמאז ומעולם היו הדעות חלוקות באשר לאפשרות הגיור ובאשר למעמדם של הגרים בקהילה היהודית . יחס דו - ערכי זה נובע , ככל הנראה , מהיות העם היהודי לא רק קהילה דתית אלא גם קהילה היסטורית ואתנית . אמנם אפשר לאמץ תיאולוגיה , אך קשה קצת יותר ( ואולי בלתי אפשרי ) לאמץ היסטוריה ושורשים אתניים במלואם . שיקוף מעניין של יחס דו - ערכי זה אפשר למצוא במשנה , אוסף החוקים שסידר רבי יהודה הנשיא במאה השנייה לספירה . בדיון על הנפת הביכורים במקדש אומרת המשנה שאף על פי ...
אל הספר