ארי אקרמן מיכאל מאיר , במחקרו רחב ההיקף על היהדות הרפורמית , מחלק את תולדותיה של היהדות הרפורמית האמריקנית לשלוש תקופות . בתקופה הראשונה התבססה יהדות זו על התפיסה הרפורמית הקלאסית , ששמה דגש על רציונליזם , אתיקה ודחיית הלאומיות היהודית . התקופה הקלאסית החלה בשנת 1825 בצ 'רלסטון שבדרום קרוליינה עם ייסוד קהילת הרפורמים , ונמשכה עד העשורים הראשונים של המאה העשרים . מאיר מראה במחקרו כי לאחר מלחמת העולם הראשונה התחילה מגמה חדשה לשלוט בתנועה הרפורמית . בתקופה זו , בניגוד לשלב הקלאסי , התאפיינה התנועה הרפורמית ב " תפיסה מרחיבה והולכת של הזהות היהודית , הכרה מחדש במסורות שנזנחו לאור תפיסות מתקדמות ופנייה לעבר ציון " . עם הצטרפותם של מהגרים יהודים ממזרח אירופה לקהילותיה עקב עלייתה של האנטישמיות , החלה התנועה הרפורמית לנטוש בהדרגה את התמקדותה הבלעדית במונותיאיזם המוסרי - תפיסה אוניברסליסטית המעגנת את המוסר ואת חלותו הכללית בצו האל - והחלה לגלות פתיחות לממדים טקסיים , לאומיים ואתניים של המסורת . בעקבות זאת חלו שינויים בתפיסותיה התיאולוגיות של התנועה ( כפי שאלה השתקפו במצע קולומבוס בשנת : ( 1937 ה...
אל הספר