תיחום היחידה מבקש לגדור את הסיפור : היכן יש להתחיל את מסע הקריאה והיכן יש לעצור . במובן זה התיחום מבקש להיות גבול ברור שמבדיל ומבחין בין הסיפורים . ואולם , במקרים מסוימים , גם אם אפשר להצביע על נקודת ההתחלה של הסיפור , אין מדובר בגבול ובגדר , כי אם בשער . ואדרבה : דרכי העיצוב של הסיפור החדש , שאמנם יוצרות הבחנה בינו לבין הסיפור הקודם לו , רומזות באותה העת שיש לראות בסיפור החדש המשך של הסיפור הקודם ושאין מקום לחלוקה טוטלית ביניהם . דומה הדבר לשרשור היחידות , אולם כאן אינני עוסק בתמונה בעלת שני פנים הסוגרת סיפור אחד ופותחת סיפור אחר , אלא במצב שבו שני הסיפורים הנפרדים נדמים כהמשך רציף של אותה יחידה . במקרים אלו על הקורא לפענח את משמעות הזיקה שבין שתי היחידות ואת תרומתה . דוגמה לתופעה זו אפשר , ככל הנראה , לראות בפרק טו בספר בראשית . חלקו הראשון ( בראשית טו , א – ו ) עוסק בהבטחה ליורש שיקום לאברהם , וחלקו השני ( שם , ז – כב ) עוסק בברית על הארץ ( ' ברית בין הבתרים ' ) . האם יש לראות בשתי 44 להרחבה בדוגמה זו ראו גרוסמן , אברהם , עמ ' . 112 – 95 יחידות אלו סיפור רציף אחד בעל שתי בשורות משלי...
אל הספר