קשה להוכיח הטמנת ציפיות מכוונות בעצם התפתחות העלילה . יהיה מי שיופתע מכך שהמלאך אמר לאברהם שלא לשחוט את בנו ( בראשית כב , יב ) , ויהיה מי שיטען שבהקשר המקראי ברור היה שבסופו של דבר אלוהי אברהם יוותר על הבן ; יהיה מי שיטען שחמלתה של בת פרעה המוצאת את משה על שפת היאור מפתיעה ( שמות ב ) , אך מאידך גיסא יהיה מי שיטען שהצלת הבן מסכנת המיתה היא מוטיב ידוע , וברור היה שמשה יינצל בסופו של דבר . התלבטות לגיטימית היא אם הכבדת גזרות פרעה ( שמות ה ) מפתיעה , מפני שאינה נזכרת בתכנון 1 כפי שכבר הראה פורסטר , רומן , עמ ' . 43 – 41 זו גם הנחת היסוד ששטרנברג עסק בה רבות ( לדוגמה שטרנברג , אקספוזיציה ) . להשלכה של תובנה זו על הסיפור המקראי ראו ורדיגר , הפתעה . המוקדם במעמד הסנה , או שמא לא כל שלב צריך להיאמר מראש למשה ואין סיבה שהקורא יופתע כאן באופן מיוחד . התלבטויות כאלו קשורות במהותו של הסיפור המגלה טפח ומכסה טפחיים ומזמין את הקורא להשלים פערים כראות עיניו . מאחר שכל קורא נעתר לחומרים שבסיפור באופן אחר , קשה להוכיח שהמספר ביקש להפתיע את הקורא בנקודה מסוימת בהתפתחות העלילה . עם זאת , יש מקרים שבהם נית...
אל הספר