קודם ומעל לכל הוא איננו אומר דבר , וזהו בדיוק האופן שבו הוא אומר את מה שיש לו לומר . ( קירקגור , חיל ורעדה , עמ ' 134 ( לא פחות משמגמות נסתרות מוצפנות במילים , הן מוצפנות מבעד לשתיקה . אמנם , בשביל ששתיקה זו תאמר דבר מה יש ליצור ציפייה מוקדמת לדיבור . במקרה שהקורא מצפה לדבר מה והוא אינו מתממש , הוא נאלץ לשאול את עצמו מדוע הדבר המצופה אינו קורה . שבירות מעין אלו יכולות להתקיים בהיבטים שונים של הסיפור , וכל מעקב אחר מערכת הטמעת הציפיות בסיפור מאפשר גם מעקב אחר אפשרות שבירתן . ציפיות הקורא וההפתעות שהסיפור מזמן לו הן מהסוגיות היסודיות של כל סיפורת שמטבעה נשענת על ציפיות הקורא , דריכותו והפתעתו . המתח והציפיות המוקדמות אימננטיים לסיפור טוב עד כדי כך שבלעדיהם הקורא יזנח את הסיפור ולא ימשיך בקריאה . במובן זה ראוי לעקוב אחר יסוד ההפתעה בסיפור - גם המקראי - כמארגן ראשון בסיפור וכניצב בתשתיתן של הקריאה וקליטת הסיפור . בהקשר דיון זה אני מבקש להתמקד בהפתעה כאמצעי ספרותי שמשולב בטקסט במקומות שהסיפור רומז לדבר מה נסתר . אסתפק בהסבת תשומת הלב לשבירת ציפיות שנובעות מעצם התפתחות העלילה ; שבירת ציפיות ...
אל הספר