כל קורא ספרות , ובכלל זה קורא הסיפור שבמקרא , יודע כי ניתן לפענח את הטקסט הספרותי ברמות שונות ובעומקים שונים . לפני כחצי יובל הציע ס ' יזהר ' דגם לקריאת ספרות ' ובו הוא מנה ארבע רמות של קריאת סיפור . קריאה פשוטה מפענחת את הנתונים המוגשים בסיפור כמייצגים את המציאות וכמי שבאים לשקף התרחשות , בעוד קריאות מתוחכמות יותר יודעות לפשט את נתוני הסיפור ולמצוא בהם סימבוליקה לעולם אחר שמיוצג בסיפור מבעד לחומרי העלילה . בגבולות הסיפור המקראי ' העולם האחר ' הוא בראש ובראשונה עולם שמטיף להתנהגות דתית - הן כלפי אלוהים והן כלפי החברה . לשון אחר , משמעותו השלמה של הסיפור לעולם לא תסתכם בתקציר של הקורות בו , ותפקידו של הקורא הרגיש הוא להיעתר לזרמים תת - קרקעיים שרוחשים בסיפור ולהקשיב גם להם . כאמור לעיל , בעקבות גונקל רבים סבורים שיש לראות בעיקרו של הסיפור המקראי ' סיפור אטיולוגי ' - סיפור שבא לבאר את סיבת הדברים שבמציאות , בין בהקשרים טבעיים ( מדוע אזור ים המלח אינו פורה ); בין בהקשר יחסים בין - לאומיים ( מדוע יש ריב בין ישראל לאדום ); בין בהקשרים לאומיים ( מדוע המנהיג הוא מיהודה ולא מראובן הבכור ); בין...
אל הספר