שלא כמו שאלת ה ' היסטוריות ' של הסיפור המקראי , שהשפעתה מוגבלת , יש הנחה שאם מאמצים אותה נמצא הסיפור המקראי נבדל מרבים מהדיונים השכיחים בסיפורת הבדיונית . גם אם צודק גונקל שלכמה מהסיפורים המקראיים יש מגמה אטיולוגית , נראה לי שאין להפריז בשכיחות מגמה זו . לרבים מהסיפורים המקראיים יש מגמה חינוכית - אידאולוגית , ובמובן זה מדובר בספרות מגויסת . הסיפור אינו בא בכדי לשעשע את קוראיו , ומשמעותו אינה מסתכמת בהנאה האסתטית שבקריאתו . אמנם , בעת האחרונה יש שמבקשים להאיר באופן זה כמה מן הסיפורים המקראיים כדוגמת מגילת אסתר או ספר יונה , אך לטעמי טעות בידם . גם אם יש יסודות קומיים בסיפור מסוים , אין הדבר מלמד על מגמת הסיפור אלא על עיצובו , ועל הקורא לשאול את עצמו כיצד היסודות הקומיים משתלבים במגמה החינוכית של הסיפור . לדבר זה יש השפעה של ממש על ניתוח הסיפור המקראי , מפני שבניגוד לתאוריות העוסקות בסיפורת הבדיונית , כאן אין להסתפק בהצבעה על דרכי העיצוב של הסיפור ועל האמצעים הפיגורטיביים הבונים אותו . מאחר שמגמת הסיפור נעוצה בדבר מה שהוא מעבר לתחום הסיפורי כשלעצמו - מה שלעיל כינינו ' משמעות טרנסצנדנטית ...
אל הספר