פליטים ותפיסתה המשתנה של ישראל בנוגע ל"נתיני מדינת אויב"

מייקל קייגן כאשר בוחנים את התפתחותה של המדיניות הישראלית כלפי מבקשי מקלט ניכר שהיא נשענת על מערכת הבחנות המבוססת , לפחות מבחינת המינוח הננקט בה , על דוקטרינת המשפט הבין - לאומי בנוגע לנתיני מדינת אויב . מדובר בדוקטרינה שהתנהלה בשני נתיבים נפרדים , וספק רב אם המדינות הליברליות במערב עשו בה שימוש מאז . 1945 מצד אחד מדובר במערכת של כללי משפט פורמליים המסדירים חריג צר לנורמה הרווחת שלפיה אין להשתמש באזרחים כמטרות בעת עימות מזוין ; מצד שני , לדוקטרינה זו יש גם ממד פוליטי : היא יצרה תפיסה אמורפית , מעין - משפטית , של אויב , והתפתח סביבה אוצר מילים שנראה כאילו הוא מצוי בזיקה למשפט הבין - לאומי . ממד זה מסייע לממשלות להסיט את הביקורת ממעשי הפליה מחרידים שהן מבצעות . האם מדיניותה של ישראל אכן מבוססת על כלל זה או על כללים אחרים של המשפט הבין - לאומי ? זוהי שאלה חשובה , אבל טענתי היא שהעמימות הזאת אופיינית להשפעתה הרבה של דוקטרינה זו במזרח התיכון . במחקר שערכתי בעבר בחנתי את תפקידה של קונספציה זו בעיצובו של העימות * הכותב הוא בעל תואר . , J . D מרצה למשפטים באוניברסיטת נבדה שבלאס וגאס . במשך כעשו...  אל הספר