הניתוח המוצע כאן , שלפיו נוסף המאורע על נסיגת הכוחות הבבליים מירושלים כרקע לסיפור המשלחת ולסיפור בריחת הנביא רק בשלב משני , מתחזק לאור ניתוח הסיפור אודות כריתת הברית בירושלים על ידי צדקיהו ביר' לד , ח-כב . על מהימנותו של סיפור זה חלוקות הדעות : אחדים מן החוקרים טוענים כי פרשה זו אינה אלא יצירה מאוחרת , ואף יש כאלו שזיהו את זמן חיבורה במאה ה' לפסה"נ . אחרים מדגישים את היכרות המחבר עם פרטי המאורעות של ימי המצור על ירושלים , ואף הצביעו על הריאליה המשתקפת בסיפור כסימן למהימנותו . הרושם ההיסטורי של הסיפור השפיע אף על חוקרים המזהים אותו כיצירה דויטרונומיסטית , אולם מוצאים בו בכל זאת השתקפות מהימנה של האירועים בימי המצור . אחד הסימנים עליו הצביעו המקדימים את הסיפור הוא התאמתו לריאליה הכלכלית-חברתית של המצור . התאמה זו מיוסדת על סיומה של הפרשה , לפיה , בסוף נבואתו של הנביא על הפורענות שתבוא בעקבות הפרת הברית , מוזכר 23 ואכן , רודולף ( ירמיה , עמ' , ( 237 טען שהאשמת הנביא בבגידה לא סבירה לאור העובדה שהבבלים לא היו בסביבה ועל כן ברור שזאת הייתה רק אמתלה של השרים לעצור אותו . נראה עתה שלכך התכוון...
אל הספר