עיון בשני הסיפורים על ירמיהו ויהדות מצרים ( יר' מב , א - מג , ד ; מד ) מלמד , אפוא , שעיקר חיבורם היה בזמן מאוחר באופן יחסי , ככל הנראה בתקופה הבתר גלותית . לאור קביעה זו , יש לברר את מגמת הסיפורים הללו המבקרים באופן חריף את שארית יהודה במצרים . לשם כך נעמוד על מספר מאפיינים הייחודיים לפרקים אלו , אשר לא זכו לתשומת לב רבה עד כה : מבנה הסיפורים כוויכוח , וקרבתם לווידויים מימי בית שני . כידוע , עיקר הרובד הדויטרונומיסטי של ספר ירמיה נכתב בצורת נאומים המיוחסים לנביא , החוזרים על מספר רעיונות בולטים . בנאומים אלה מובלעת לעיתים תגובת העם לדברי הנביא , כמו למשל , לאחר נאום המקדש בפרק ז : " ודברת אליהם את כל הדברים האלה ולא ישמעו אליך וקראת אליהם ולא יענוכה" ( ז , כז . ( אולם בדרך כלל איננו מוצאים דיווח מפורש על כך שהעם סירב לשמוע לדברי הנביא או על כך שהשיבו לדבריו . על רקע זה בולטים במיוחד שני הסיפורים הנידונים כאן , שבהם משובצים נאומים ארוכים המיוחסים לנביא , הנתונים במסגרת חילופי דברים בינו לבין העם . 46 ראו : מובינקל , ירמיה , עמ' . 31-45 כזכור , נאומים אלו נשענים לעיתים על דבריו המקוריים...
אל הספר