גם בלשונו של סיפור זה קיימים סימנים לאיחור הביטויים הדויטרונומיסטיים וכן ניתן למצוא בו חריגות לשוניות המעידות על השפעת העברית המקראית המאוחרת על מחבר הסיפור . סימני איחור מתגלים בחלקיו השונים של הסיפור , אף באלו אשר זוהו על ידי חלק ניכר מן החוקרים כשייכים לרובד מקורי , קדם דויטרונומיסטי . אציין כאן את הדוגמאות הבולטות לכך : ( 1 ) 'מן' תמורת ' 'מ- לעומת הצורה "מאז" הרגילה במקרא מופיע בפרק מד , יח הצירוף "מן אז : " " ומן אז חדלנו לקטר למלכת השמים . " ... נראה שהשימוש בצירוף זה אשר אינו מופיע עוד במקרא , מושפע מן הארמית , אשר אינה מטמיעה את האות נו"ן ממילת היחס ' מן , ' כמו למשל : "ומן אדין ועד כען מתבנא" ( עז' ה , טז . ( כפי שהראה קוטשר , להשפעת הארמית על ריבוי הופעות הצורה המלאה 'מן' נמצא ביטוי במגילות מדבר יהודה , למשל בשני הקטעים הבאים במגילת ישעיה השלמה : יש' נו , ה : "ומבנות" מגילת ישעיה א שם : "ומן בנות" יש' לד , ד : "וכנבלת מתאנה" מגילת ישעיה א שם : "וכנבלת מן תאנה" מחליש במעט את הצורך באיתור הריאליה המשתקפת מבעד ליר' מד באשר למלכת השמים . 31 תכונה זו באה לידי ביטוי אף ביר' מד , כ...
אל הספר