ניצני הניתוח הביקורתי של ספר ירמיה החלו כבר לפני המאה התשע-עשרה , ואולם את פריצת הדרך הביקורתית בקריאת הספר יש למצוא בפירושו רב ההשפעה של ברנרד דוהם , בראשית המאה העשרים . דוהם עמד על כך שבספר משוקע חומר משלושה סוגים , אשר לפי דעתו מייצגים שלושה שלבים בחיבורו : . 1 תחילה חוברו פרקי השירה ובהם דברי הנביא עצמו , ואלה משוקעים בעיקר בחלקו הראשון של הספר ( פרקים א - כה . 2 . ( לאחר מכן חוברו קטעי הפרוזה המתארים את קורותיו של הנביא , בדרך כלל בגוף שלישי ( עיקרם של פרקים כו - כט ; לב - מה . ( . 3 לבסוף צורפו ( במשך תקופה ארוכה מאוד ) עיבודים מאוחרים בעיקר בצורת דרשות , הפזורים על פני הספר כולו . מובינקל ביסס את שיטתו של דוהם ושכלל אותה . לפי דעתו דבריו המקוריים של ירמיהו נמצאים לא רק בפרקי השירה של הספר אלא אף בחלק מקטעי הפרוזה . את התעודה שהכילה את דבריו של ירמיהו כפי שנמסרו בידי תלמידיו הוא כינה A - ואת פרקי הפרוזה הביוגרפיים הוא כינה . B - גישתו לרובד השלישי ( המכונה אצלו ( C שונה משל דוהם : לפי דעתו יש להבחין בתוך חומר זה ברובד אחיד כמעט לחלוטין , עם כותרות קבועות . סגנון 9 ראו על כך למשל...
אל הספר