בלב ה"אגדה" ניצב לא רק העושר העצום שהיה אפשר לצבור באפריקה ( שימו לב כיצד היבשת הופכת את "הישראלי החדש" ל"יהודי ישן" חמדן ותאב בצע , ( אלא גם הדגש על בדידותו של המתעשר ה"פרטי" או ה"עצמאי , " המנותק לכאורה מהמנגנון הישראלי הרשמי . אבל גם ההפרדה הזאת הייתה רק אגדה : לא בכדי נמנע טבת מכל התייחסות למערכת הביטחון , שפעילותה המורכבת באפריקה לא הצטיינה בהכרח בטוהר כפיים . ואמנם , גם כשעסקה בצדדיה האפלים של המעורבות הצבאית באפריקה - לדוגמה , בקשרים בין "בורקה" בר-לב לאידי אמין - העדיפה העיתונות הישראלית לייחס את ההסתאבות לפרט שסטה לכאורה מדרך הישר ולא למערכת . היה כמובן פער בין דמות הישראלי תאב הבצע , המנצל את מעמדו לצבירת הון אישי , ובין דמות הקצין הנאמן השוקע כמעט בעל כורחו בשחיתות של אפריקה , אבל בשני המקרים נוצרה זיקה שקשרה בין חמדנותם , תאוותנותם וכוחנותם של המומחים הזרים לבין הווייתם הקמאית והפרימיטיבית של האפריקנים . התוצאה הייתה נישול כפול , המוכר מהקשרים היסטוריים ותרבותיים קודמים : ככל שמקצין הטירוף הקולוניאלי ( או הניאו-קולוניאלי , ( כן הולכת וגוברת הנטייה לייחס את מקורות הטירוף הזה...
אל הספר