- מפי כולם חזרה ונשמעה בשנות השישים הדעה שהאפריקנים אינם מסוגלים לממש את הרמה הגבוהה ביותר של חיים שיתופיים . לאמתו של דבר , דווקא בזמביה , שנשיאה קאונדה היה בעל נטיות סוציאליסטיות מובהקות , פעלו כבר מאמצע שנות השישים קואופרטיבים שהתבססו על ייצור קולקטיבי והזכירו את הקיבוץ או המושב השיתופי . ואולם המומחים הישראלים טענו כי ארגון כזה עשוי להצליח רק באוכלוסייה משכילה , אוריינית וחדורת מוטיבציה אידיאולוגית . הם המליצו על תהליך דה-קולקטיביזציה שיהפוך את היישובים השיתופיים הקטנים למושבי עובדים המבוססים על משקים משפחתיים ולפיכך גם מעודדים הישגיות ותחרותיות אישית . הזמבים סירבו בתחילה , אולם הישגיו הנמוכים של כפר קולקטיבי אחר , זמביה אינדיפנדנס ( שהנשיא קאונדה נמנה עם חבריו , ( שכנעו אותם להפוך את הקואופרטיבים הקטנים שכבר פעלו בקאפובו לשלושה מושבי עובדים ( שם , . ( 84 , 75 משה שוורץ , שחקר את תולדות הסיוע הישראלי לזמביה , הסביר כי מבחינת הזמבים , שהאמינו בחקלאות קומונלית ושיתופית , "המודל הסוציאליסטי של המושב היה בבחינת הרע במיעוטו . " ואולם הישראלים , שהאמינו ששיתופיות מופרזת תכשיל את ההתיישב...
אל הספר