בקיץ 2004 הפיץ הארגון ההומניטרי רופאים ללא גבולות בין פעיליו את חמשת הכרכים הראשונים בסדרה של ניתוחי מקרה שכותרתה " רופאים ללא גבולות משמיע את קולו " . הסדרה נסבה על מעשה העדות , שנחשב מאז ייסודו של הארגון ב - 1971 לאחד מעקרונות הדגל שלו ולסימן ההיכר שהבחין אותו מהוועד הבין - לאומי של הצלב האדום , ארגון הומניטרי מבוסס וותיק שנודע במחויבותו לדיסקרטיות . במבט ראשון נראתה סדרת המחקרים כתוספת לגוף הולך ומתרחב של מחקרים שנכתבו מאמצע שנות התשעים בידי ארגונים וסוכנויות הומניטריים כדי להפיק לקחים מניסיונה העגום של הפעולה ההומניטרית באזורי אסון ומלחמה בשנים החולפות ; אולם ניתוחי המקרה שנכללו בסדרה לא עסקו כמעט בפעולות ההצלה עצמן ובאירועי המשבר שזימנו אותן . בניסיון " לסייע למתנדבים להבין ולאמץ את תרבות הארגון בכל הנוגע להתבטאויות פומביות על נושאים עקרוניים " , הפנו המחקרים את הזרקור לדיונים שעוררו מבצעי הסיוע ההומניטריים בתוככי רופאים ללא גבולות ולעמדות הציבוריות שהארגון בחר להשמיע במהלכם . על מנת להנחיל למתנדבים את תרבות העדות , מונח שבעיני אנשי ונשות רופאים ללא גבולות היה מחייב ועמום במידה שו...
אל הספר