נעשו ניסיונות שונים כדי למצוא את הקשר בין יחידה זו לקודמתה , ונפרט מעט מהם : . 1 כשם שאתה נותן לאלוהים את החלב מזבח השלמים שלך , תן לנזקקים מתוצרת יבוליך ( אבן – עזרא ) . . 2 בניגוד לזבח השלמים , המתכלה לגמרי ( באכילה או בשרפה ) , את השדה והכרם אין לקצור או לבצור עד תום אלא להשאיר מתוצרתם לנזקקים ( הופמן ) . . 3 כשם שהזובח אינו יכול לאכול בעצמו את כל הזבח כולו ביומיים , ומזמין לסעודה אורחים , כן יש להשאיר חלק מיבול השדה לנזקקים ( שד " ל ) . אך אפשר שמיקומה של יחידה זו כאן קשור יותר לפסוקים שבאים אחריה מאשר לקודמים לה . לפסוקים יא - יח אופי מוסרי טהור . הפסוקים הקודמים להם ( ב - ח ) עוסקים בחובות דתיות , ויחידה 4 משתייכת לשתי הקטגוריות : לא לקצור את מלוא היבול — הרי זו חובה דתית ; להשאיר את הנותר לעניים — הרי זו חובה מוסרית . פסוקים ט - י מגשרים בין שתי הקטגוריות . השורשים קד " ש וחל " ל אינם מופיעים ביחידה זו ועצם היעדרם משמעותי , שכן צעד חיוני לקראת הקדושה הוא דאגה לעני . לשון אחר : כפי שהודגם בנושא א , המילים " אני ה ' אלוהיכם " החותמות את היחידה ( פסוק יב ) כמו את כל האחרות ( פסוקים...
אל הספר