זו הפעם הראשונה שאלוהים פונה אל משה בהערה שהיא לו בלבד ( וראו גם פסוקים יא - יב , יד ) . עתה נוסף לטעם הראשון , " דם שפ ךְ " ( פסוק ד ) , טעם שני . כפי שמבהיר פסוק ז , יש חשש שדם החיה שנשחטה יוקרב לשעירים . המילה " זבח " המשמשת כאן לקורבן מרמזת על זבח השלמים , קורבן שאת בשרו אוכל המקריב . לפנינו עוד ראיה שחוק זה עוסק בהוראות לדרך הנכונה להגיש בשר לשולחן הביתי . ] יז , ז [ המשמעות הפשוטה של פסוק זה היא שהאיסור על שחיטה שלא לשם קורבן הוא איסור קבע . זו התוצאה הפרגמטית של ההנחה של ספר הקדושה שתמיד יהיו מקדשים רבים , כך שכל אדם מישראל יוכל לבוא למקום שבו יוכל להקריב קורבן . ] יז , ח - ט [ החוק השני — אין להקריב לאלים אחרים , ובייחוד לאלי השאול ולשעירים . ] יז , ח [ הטענה שמעלה שוורץ ( איסור דם , עמ ' 56 - 45 ) היא שפסוקים ה - ז — שהם הטעם שמציע ספר הקדושה לאיסור על שחיטה שלא לשם קורבן — נאמרו למשה בלבד ולא נועדו לאוזני העם . אם כך , העם למד על המצווה ( פסוקים ג - ד ) אך רק משה זכה להסבר הּ ( פסוקים ה - ז ) . מכאן שהמילים בפסוקנו " ואלהם תאמר " מציינות שינוי בזהותו של הנמען , ממשה ( פסוקים ...
אל הספר