ההנמקות של ספר הקדושה הן ממאפייניו הייחודיים ; אפשר לכנותן " הנמקות מניעות " , ונדון בהן לפי סדר הופעתן בספר ויקרא . . 1 אפתח דיון זה דווקא בהנמקה שהוצאתי אותה מהסדר הנכון ( ויקרא כ , כד - כה ) , משום שהיא ממזגת שני עקרונות תאולוגיים בתוכנית הכוללת של ספר הקדושה — הבדלה וקדושה — ומעגנת אותם ברעיונות היסוד הבסיסיים של הבריאה והחיים . הבדלה ( שם כ , כד , כה , כו ) היא המכנה המשותף של סיפור הבריאה הכוהני ( בראשית א , ד , ז , יד , יח ) . הבדלה בין היסודות והבדלה בין מיני בעלי החיים יוצרת סדר בתוהו ובוהו ( השוו דגלס , טוהר וסכנה , עמ ' 57 - 55 ) ומאפשרת לחיים באשר הם לפרות ולרבות ולמלא את הארץ ( בראשית א , כב , כח ) . כך גם צופן הכשרות של עם ישראל ( ויקרא יא ) , המוציא את רוב בעלי החיים מכלל המותרים למאכל ( ומכנה אותם " תועבה " או " טמא " ) , מבוסס על עקרון קדושת החיים . היבט אחר של רעיון היסוד של המקור הכוהני , הלא הוא החיים לעומת המוות , עובר כחוט השני בכל חוקי הטומאה ( פרקים יא - טו ) . החיים והמוות , שני הקטבים , הם הבסיס לכל חוקי הכשרות . ספר הקדושה מרחיק ומקדם נושא זה בראותו ב " טומאה...
אל הספר