מהי הסמליות הטמונה במחלות העור הנזכרות בפרקנו ומדוע נדרשת לה התערבותו של הכוהן ? כפי שיוסבר בנושא ג בפרק טו , הגורם הבסיסי להתערבותו של הכוהן בצרעת הוא טבעה החריג של הטומאה . הצרעת היא היחידה מבין הטומאות שמקורן באנשים חיים שמטמאת גם בשהייה תחת גג אחד ( כוח המשותף לה ולטומאת המת ) , ועל כן יש להוציא את הטמא אל מחוץ למחנה — אכיפת ההרחקה והתנהגותו של הטמא הם בידי הכוהן ( ויקרא יג , מה - מו ) . יתרה מזאת , השימוש בציפורים חיות ( ראו פסוק ד ) , אף על פי שהוא חריג משיטת הטהרה הכוהנית והוא שריד לטקס אלילי של גירוש שדים , נעשה תחת עינו הפקוחה של הכוהן ( פסוקים ד - ז ) . ייתכן מאוד שמקורותיו האליליים של טקס זה הם שדרבנו את הכוהנים לקבל את האחריות לעריכתו . במידה רבה הצליחו הכוהנים לעקור , או לפחות להקהות , את היסודות האליליים הבולטים ביותר בטקס : הציפור החיה לא היתה דורון לאלוהות כלשהי מאלי השאול . מבחינה זו , התאמת השימוש בציפורים למונותאיזם העברי היתה שינוי מוצלח יותר משילוח השעיר לעזאזל לטיהור המקדש , טקס שנבנה באותה מתכונת אך שימר את השם " עזאזל " , שמה של הישות השמיימית המקורית המקבלת את ...
אל הספר