ו. ארבעה הולכי על ארבע יוצאים מן הכלל

האם תחילה חל האיסור על אכילת בעלי חיים מסוימים ואחר כך הומצאו סימני הטהרה הקובעים , כדי להצדיק את האיסורים , או שמא קודם הותוו הסימנים ואחר כך שימשו לסיווגן של החיות ? אנו שבים לתחרות בין מומחה ההיגיינה לאנתרופולוג . מי צודק ? אני טוען שארבעת בעלי החיים ההולכים על ארבע היוצאים מן הכלל — הגמל , הארנב , השפן והחזיר — יכולים לשמש אבן בוחן ; אך ראשית נקבע את הכללים . אם נכונה התאוריה שמבססת את איסור אכילתם על ההיגיינה , אזי בעלי החיים האלה נאסרו מפני שהזיקו לבריאות , ורק הרבה אחר כך הומצא הסיווג שיצדיק את אי – הכללתם : שעל חיה שמותרת באכילה להיות מעלה גירה ומפריסת פרסה שסועה . עצם הדבר שהיו רק ארבעה יוצאים מן הכלל שלהם רק אחד משני הסימנים אולי מעיד רק שלבני ישראל הקדמונים היה ניסיון קולינרי שלילי רק עם ארבעה אלה . אמנם , ממשיכה תאוריה זו , רבים הסיכויים שבסביבתו של עם ישראל היו עוד יוצאים מן הכלל כאלה , אך הם לא הוכנסו לרשימת החיות האסורות , אם מפני שבתור חיות בר היו קשים להשגה ואם מפני שלא ניתנו לעיכול . אך אם צודק הטיעון האנתרופולוגי , שתחילה באו הסימנים , אזי על הזואולוגים מבני ישראל הו...  אל הספר