התפקיד העיקרי של המשיחה הסמלית במזרח הקדום , פרט לתפקידיה הקוסמטיים , הרפואיים והמגיים , היה לתת צביון טקסי לעלייה במעמד החוקי : שחרור אמה , העברת רכוש , אירוסי כלה , מינוי וסל ; ובישראל גם המלכת מלך , הקדשת כוהן וטיהור המצורע . מקרים אלה מלמדים שבישראל , בניגוד לשאר המזרח הקדום , למשיחה הסמלית היתה משמעות פולחנית ולא משפטית . משמעה של המשיחה כטקס קדוש הוא שהנמשח מקבל אישור אלוהי ושגופו אסור בחילול ( שמואל א כד , ז , ח ; כו , ט , יא , טז , כג ; שמואל ב א , יד , טז ; יט , כב ) . בישראל העניקה המשיחה למלך את רוח האל , כלומר את תמיכתו ( שמואל א טז , יג-יד ; יח , יב ) , כוחו ( תהלים פט , כא - כב ) וחוכמתו ( ישעיה יא , א - ד ) , אך משיחת הכוהן הגדול שירתה מטרה שונה לגמרי ; היא לא האצילה את רוח האל וגם לא כל תכונה אלוהית אחרת . כך למשל , העביר משה את כוחותיו ( בסמיכת ידיים ) ליהושע , שהאל האציל עליו מרוחו ( במדבר ז , יח - כ ) , אך מאפיינים רוחניים אלה בולטים בהיעדרם כשהעביר את סמכות הכוהן הגדול מאהרון לבנו אלעזר ( שם כ , כה - כט ) . בסיפור הסמכת יהושע , שבאותו מקור כוהני , הוכרז אלעזר כמדיום...
אל הספר