אין ספק ש " במקום קדש " ( שם ו , ט ) מזוהה כאן כחצר אוהל מועד ( רש " י : " במקום קדש — ואיזהו , בחצר אהל מועד " ) . מאחר שבאופן תאורטי גם האוהל ( המקדש ) כולו , בהיותו " מקום קדוש " , מתאים לשמש חדר אוכל לכוהנים , הכתוב תוחם את אזור האכילה של הכוהנים לחצר . לזיהוי זה יש אפילו ראיה חזקה במקרא . המקום שבו המוקדשים לכהונה אמורים לבשל את בשר הזבח שלהם נקרא בשמות כט , לא " מקום קדוש " , אך בויקרא ח , לא הוא מתואר כ " פ ֶ תח אהל מועד " . מכאן שהאזור שבו אכלו הכוהנים היה חצר המשכן . את מנחת הדגן אוכלים הכוהנים " אצל המזבח " ( שם י , יב ) . מאחר שהמזבח היה ממוקם ממש במרכז החצר ( ראו איור , ( 2 הביטוי " אצל המזבח " חייב לציין את האזור שבתוך המעגל המקיף את המזבח , כלומר הכוונה לכל מקום בתוך החצר . בה בעת יש סיבה טובה להאמין שבפועל אכלו הכוהנים את מנותיהם בחצר הפנימית , שחז " ל כינוה בביטוי המקראי " בין האולם ( של המקדש ) ולמזבח " ( יואל ב , יז ) . 2 תענית ד , ה ; ראו גם יוסף בן מתתיהו , מלחמות ב , . 430 כמו כן , כתבי יד של המשנה ( לדוגמה כ "י קויפמן , כ " י פרמה ושרידי גניזה ) , וגם מקורות תנאיי...
אל הספר