כאמור , בימי החניכות שלו בהומל הקדיש ברנר זמן רב לקריאה שיטתית בכתביהם של מבקרי הספרות הרוסים בכלל ובכתביו של ויסריון בלינסקי בפרט . ברנר הוסיף להתעניין ברעיונותיו של בלינסקי גם לאחר התבססות מעמדו כסופר וכמבקר ברפובליקת הספרות העברית . כבר בחוברת הראשונה של " המעורר " ( ברשימה " רפרופים ספרותיים " ) , למשל , הציע ברנר להשתמש בביקורת הספרות של בלינסקי בתור דגם לביקורת הספרות העברית . דיון במפעלו הספרותי של ברנר , ובייחוד דיון ביצירתו הביקורתית , לא יהיה אפוא שלם ללא הבנת הזיקה העמוקה שהרגיש ברנר למחשבה האסתטית של בלינסקי . ממכתבים לידידיו אפשר ללמוד במפורש שברנר קרא את מאמרו של בלינסקי " על הסיפורת הרוסית והסיפורים של מר גוגול " , הרואה ביצירתו של ניקולאי גוגול נקודת ציון מכרעת בצמיחת הספרות הראליסטית החדשה , וכן את הרצנזיות שלו על " תלאה מדעת " לאלכסנדר גריבוידוב ועל " גיבור זמננו " למיכאיל לרמונטוב , המעמידות במרכז השיח הספרותי את בעיית הגיבור התלוש והמנותק מן החברה בת הזמן . אפשר לשער שקרא גם רשימות ביקורת נוספות , אף על פי שדי היה בקריאת שלושת המאמרים האלה כדי לגבש תפיסה הרואה בספרו...
אל הספר