העשור לאחר מלחמת העולם הראשונה מהווה נדבך מרכזי בגאולת הארץ ובגיבוש הכלים והמסגרות שאפשרו את המשך התפתחותו המואצת של היישוב היהודי בארץ . במחצית השנייה של , 1924 חוסלה האבטלה והחלה העלייה הרביעית . בשנים אלה הצטרפו לעולי העלייה השלישית העולים החדשים וכולם המתינו להתיישבות . בשנות העלייה הרביעית נוסדו בארץ מוסדות תרבות והקיבוצים הבודדים התגבשו לתנועות : " חבר הקבוצות " , " השומר הצעיר " ו " הקיבוץ המאוחד " . אחרי ההתיישבות הגדולה בתקופת העלייה השלישית , חלה הפסקה בהתיישבות ועד סוף , 1926 לא הוקמו יישובים חקלאיים חדשים . בתקופה זאת נרכשו שטחי אדמה גדולים , אך לא הוקמו יישובים חדשים בשל מצוקתה הכספית הקשה של ההסתדרות הציונית . ( 43 ) את שנות ההפסקה בהתיישבות ניצלו המוסדות המיישבים לשיפור מערכת התכנון והבקרה . נקבעה מסגרת קרקע של 100 80 דונם ליחידת התיישבות , ומסגרת מימון של 700 לי " מ ליחידה ( לא כולל עלות הקרקע ) . " ועדת תכנית " שהוקמה בדקה את מצב המשקים וחילקה אותם לחמישה סוגים : א . משקים שאפשר לבססם תוך שנה שנתיים . ב . משקים שתכניתם נקבעה , אולם עדיין לא נעשו ההכנות לביצועה . ג . ...
אל הספר