כאמור , בדצמבר , 1954 והוא בן , 54 עזב שנהבי את עבודתו במשרדי " יד ושם" בירושלים . הפעם גמר אומר בלבו להיות חבר קיבוץ מן השורה . הוא עבד במטעים ובמספוא , אך כפי שמעידים חברי משמר העמק שעבדו עמו , לא היה מהמצטיינים בתחום העבודה החקלאית . לימים ייכתב ברשימה לזכרו , כי היה בעל רעיונות חדשים בשטח המספוא . בשבועות תשל " ט , כאשר ציינו במשמר העמק 50 שנה לענף הרפת , קיבל גם שנהבי " תעודת רפתן " , אך יש לשער שמדובר בתורנויות חליבה ולא בעבודה קבועה . בשנים שלאחר מכן ניסה שנהבי להשתלב בחיי הקיבוץ , לתרום את חלקו לקהילה ולצקת תוכן יומיומי ביחסיו עם חברי הקיבוץ ועם ילדיו , יחסים שעד כה התנהלו בעיקר באמצעות מכתבים . למרות ניסיונותיו הכנים בתחום זה , מהמסמכים שהותיר אחריו מאותה תקופה עולה דמותו של אדם מזדקן , בודד וממורמר . שוב ושוב מתגלה אופיו המורכב : הוא נוסע לכל רחבי העולם כדי להביא מפעלי תעשייה שיוקמו במשמר העמק , אבל נכשל ביחסיו האישיים ומתאכזב ממה שנראה לו כזלזול בכבודו . רעיונותיו נדחים ברובם , או עוברים לידיהם של קיבוצים אחרים . הוא מעלה יוזמות חברתיות מהפכניות , אך אינו מצליח להוציאן אל הפ...
אל הספר