עד כה דנו ב " חירות " כמולידה את ה " אחריות " . ואילו הרב עמית קולא מוצא בתורה גם מהלך הפוך : אחריות כיוצרת חירות . הרב קולא מביא את תיאורו של משה שעה שנדרש על ידי ה ' להילחם בסיחון ( " התגר בו מלחמה " ) ואילו משה , בצעד נועז , שינה את דבר ה ' , ופנה אל סיחון ב " דברי שלום " דווקא . סיפור זה כבר ניתחתי לעיל , ולאחר שהבאתי בנידון את המדרש ( " אמר לו הקב " ה : ' חייך , שאני מבטל דברי ומקיים דבריך "') ואת רש " י עליו , הייתה מסקנתי , כי " הוא דוגמא חריפה של יכולת האדם לעמוד בעימות ישיר מול ה ' - קרי : נגד ה ' ולמען צדקו של ה ' - ואף לזכות בדינו " . הרב קולא עושה כאן מהלך נוסף וחריף בטענו , כי " האחריות של האדם לחייו , לחברה ולעולם , נותנת לו את החירות להכריע בעצמו , גם בדברים שאין בהם צו מפורש " . דהיינו , נקודת המוצא היא של האחריות , ולא של החירות : כשאדם מקבל אחריות לגורל עצמו ולגורל העולם , מידת חירותו גדולה בהתאם . איך הגיע הרב קולא למסקנה זו ? הרב ניתח את חלקו האישי של משה בחיבור ספר דברים [ " אלה הדברים אשר דבר משה אל כל ישראל " , א , , [ 1 והוא מסתייע בסיפור הידוע על ויכוחו של רבי ...
אל הספר