ז. התנועה הקיבוצית בישראל (1950-1910) — פדרציה של קהילות כתחליף למדינה

עם היווסדה של התנועה הציונית - או " ההסתדרות הציונית העולמית - הקיפה בפעילותה , וכחמישים שנה לפני הקמתה של מדינת ישראל , את העולם כולו בחמש יבשות , ובתוכו את ארץ ישראל . במקביל לפדרציית המפלגות הקים ה " יישוב " בארץ ישראל פדרציות של יישובים ומוסדות . במסגרת הרחבה הייתה זו ההסתדרות הכללית של פועלי ארץ ישראל , ובמסגרתה המצומצמת יותר כללה מאות קיבוצים . לפדרציית הקיבוצים הארצית היו משחר ימיה - בנפרד או בשיתוף ההסתדרות הכללית – כל מרחב הפונקציות הנחוצות למדינה מודרנית בתוקף הניסיון הקהילתי המצטבר של אלפיים שנות גלות והאתגרים של היציאה ממנה . אמנם , יש להפריד ( מה שלא בא לידי ביטוי מלא ברשימה מצומצמת זו ) בין מפעלים הסתדרותיים ומפלגתיים , שהתנועה הקיבוצית הייתה שותפה להם , ובין מפעלים קיבוציים עצמאיים . כך היו לתנועה הקיבוצית ( עצמאית או בשותפות עמוקה ) : שירותים רפואיים ( " קופת חולים " ) ומרכז נופש ( " שלווה " ) . חינוך יסודי ותיכון ( עשרות בתי - ספר אזוריים , חלקם מובילים בהתחדשות חינוכית ובבניית תוכניות לימודים ייחודיות ; כפרי נוער לנוער עולה ולנוער ישראלי ) . חינוך גבוה ( החוג הדו - שנ...  אל הספר
הוצאת אוניברסיטת אריאל בשומרון, אריאל