בדור האחרון נתעוררה סתירה ( חלקה הגדול מדומה וחלקה אמיתית וכואבת ) בין ערכי ה " יהדות " לערכי ה " דמוקרטיה " בפרשנותה ה " ליברלית " , וכפי שהדבר בא לידי ביטוי חריף בהתנגשויות במערכת המשפט במדינת ישראל . עיקר טענתם של יהודים ציוניים , דתיים כחילוניים , כלפי פסקי הדין של מערכת המשפט בדמוקרטיה הליברלית הייתה נגד הגנת - היתר שזו העניקה לזכויות אדם כפרט , גם אם הגנה זו באה במפורש ובאופן בוטה תוך כדי פגיעה אנושה וקשה בזכויות הלאום והקולקטיב היהודי . ואילו הדיון עד כה , ובייחוד בהגותם של עשרת הרבנים שבפרק זה , מלמד , כי הגות דתית זו של " אנרכיזם דתי " מאפשרת פתרון נאות של חיים ביחד - של שמירה מרבית על זכויות אדם ועל זכויות הגר , התושב והנוכרי שבקרבנו , מבלי לקפח את זכויות הלאום היהודי והקהילה היהודית . הקורא בעיון את דברי הרש " ר הירש , או את הרבנים אליהו בן - אמוזג , הראי " ה קוק והרי " ד סולובייצ ' יק , את הרב אביגדור עמיאל ואת הרב יהודה עמיטל - יראה , שהדת היהודית - למצער , כפי שכמה מגדולי אישיה בדורות האחרונים הראו - עשויה להכיל בקרבה בשופי את הזר , את הנוכרי ואת השונה , ומבלי לוותר במאומ...
אל הספר